טכנולוגית ההקלטה הדיגיטלית יצאה לאור בשנת 1990 ומשמשת אותנו עד היום…

באמצעות המרת הסאונד האנלוגי לדיגיטלי ישנה האפשרות לעבוד בסביבת מחשב, לטפל בצלילים בקלות, לעשות מיקסים, להוסיף אפקטים לכל מטרה כמו פוסט פרודקשאן או לג'ינגלים ולתשדירי רדיו וטלוויזיה. כיום, אפשר להעמיד סביבת עבודה מושלמת ליצירה ולעבודה להקלטת מוזיקה (שיר בהפתעה), קריינות לכל מטרה, הקלטות שטח כמו ישיבות ודיונים ועוד. ישנם כמה מושגים בסיסיים משפת הדיגיטל:

• Anlog to digital- אות דיגיטלי הינו אות ספרתי מדויק שניתן להגדיר את מספרו. אות זה מתקבל באמצעות שינוי בין שני מצבים אפשריים, ואינו מקבל ערך ביניים, מלבד ערך גבוה וערך נמוך. שיטה זו נקראת "בינארית" והיא נרשמת בערכים של או 0 או 1. כאשר דוגמים אות אנלוגי בעצם מתבצעת המרה של האות הרציף לאוסף של נקודות שנמדדות בנקודות זמן שונות. כל נקודה בעצם מקבלת המרה לערך בעל ספרות בינאריות (00001111). המרה זו נקראת analog to digital.

ביט/bit– זוהי ספרה בינארית (סיבית) 1 או 0.

בייט/byte– יחידת האחסון הבסיסית במחשב, מורכבת משמונה ביטים. לדוגמה – 00001111.

ישנם שני גורמים שמשפיעים על איכותו של הצליל הדיגיטלי, האחד הוא קצב הדגימה או מספר הדגימות שדוגמים בשנייה. והגורם השני הוא דיוק הדגימה או מספר הביטים בהם אנו משתמשים כדי לאחסן כל דגימה.

חשוב לזכור – קצה הדגימה חייב להיות לפחות כפול מהתדר אותו אנו דוגמים.

קצבי דגימה פופולאריים:

• 1khz – זהו קצב דגימה שימושי להקלטות של קריינות, והקלטות מלל לכל מטרה.
• 48khz – זהו קצב דגימה שימושי גם להקלטות קריינות ומלל לכל מטרה, אבל יותר שימושי להקלטות מבוססות תמונה/וידיאו.
• 96khz/192khz – הקלטות מבוססות כונן.

ככל שקצב הדגימה גבוה יותר ככה הצליל הדיגיטלי יהיה קרוב יותר מבחינת השמע אל המקור האנלוגי.